פס"ד בתביעה לביטול צו קיום צוואה

התביעה שבפני הינה לביטול צו קיום צוואה בהתאם להוראות סעיף 72 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965.

הרקע לתביעה

ביום 22.2.2007 נפטרה המנוחה ס. א. ז"ל (להלן: "המנוחה").

המנוחה הותירה אחריה שבעה ילדים, שניים מנישואיה הראשונים וחמישה מנישואיה השניים, וכן צוואה מיום 21.2.2006 (להן: "הצוואה") אשר הזוכים על פיה הינם חמשת ילדיה מנישואיה השניים (להלן: "הנתבעים").  בכל הנוגע לילדיה מבעלה הראשון, קבעה המנוחה בסעיף 5 לצוואה כי היא אינה מורישה להם דבר.

ביום 28.3.2007 הגישו הנתבעים תביעה למתן צו קיום צוואה וביום 9.5.2007 ניתן הצו.

ביום 15.7.2007 הגיש בנה הבכור של המנוחה (להלן: "התובע") את התביעה דנן, לביטול צו קיום הצוואה.

התביעה

התובע טוען כי החתימה המתנוססת על הצוואה אינה חתימת ידה של המנוחה, ולחילופין, אם יוכח כי זו אכן חתימתה, הרי שחתמה מבלי שהייתה מודעת לתוכן הצוואה ו/או ללא הסכמתה ובשל השפעה בלתי הוגנת שהופעלה עליה.

לטענתו, כבר מחודש אוקטובר 2005 שם לב שראייתה של המנוחה לקויה ביותר ושדעתה לא צלולה, ובמשך הזמן אף אבדה היכולת לתקשר איתה באמצעות הטלפון והתובע נאלץ לקבל מידע על בריאותה מפיו של הנתבע 5, אשר התגורר עמה בביתה.

במהלך התקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היתה המנוחה מנותקת לחלוטין מאנשים אחרים או שקשריה עם אחרים היו מועטים ונדירים; היא טופלה ע"י עובדת זרה ותלותה בנתבעים היתה גבוהה ביותר הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית - מנטאלית.

לטענת התובע, הנתבעים, אשר אינם ביחסים טובים עמו, ניצלו את קרבתם הפיזית למנוחה והביאוה לערוך צוואה המנשלת את שני ילדיה מנישואיה הראשונים ומותירה את כל כספה ורכושה להם, כל זאת כשאיננה מודעת לעובדה זו ואף לעצם עריכת הצוואה.

כן, לטענתו, המנוחה לא שלטה בשפה העברית ולא יכלה להבין את נוסח הצוואה, ובצוואה אף לא מצוין כי הוקראה למנוחה בשפה הברורה לה, היא השפה הערבית-מרוקאית.

בנוסף, גם נסיבות עריכת הצוואה מעידות על פסלותה, שכן הנתבעים כולם או חלקם היו מעורבים בעריכתה והם גם הנהנים היחידים ממנה.

לטענת התובע, הנתבעים הסתירו ממנו את דבר קיומה של הצוואה ואת התביעה לצו קיום צוואה, וכל זאת על מנת לזכות בחלק גדול יותר בירושה תוך נישול שני אחיהם החורגים. מסיבה זו התובע לא עקב אחרי פרסומים רלוונטיים בעיתונות בדבר קריאה להשגה על בקשת צו קיום צוואה, מאחר ולא תיאר לעצמו שאחיו דאגו לנשלו מהירושה.

התובע היה ביחסים טובים עם אמו עד ליום מותה, נהג לרכוש עבורה מוצרי צריכה כשידו היתה משגת לכך, לבקרה בביתה מידי פעם ולדרוש לשלומה באמצעות הטלפון.

לפיכך, ונוכח החשש הכבד להשפעה בלתי הוגנת על המנוחה בסמוך ובעת עשיית הצוואה, תובע התובע להורות על ביטול הצוואה.

עמדת הנתבעים

הנתבעים מכחישים את טענות התובע.

לטענתם, הצוואה נערכה ונחתמה עפ"י רצונה הברור והחד-משמעי של המנוחה, אשר חתמה עליה מרצונה החופשי וללא השפעה של הנתבעים, בהיות דעתה מיושבת עליה ובדעה צלולה.

לטענתם, אין ספק כי הצוואה משקפת את רצונה האחרון של המנוחה, כולל הסעיף בדבר אי מתן דבר לילדיה מנישואיה הראשונים, אשר המנוחה ביטאה את רצונה בהכללתו בצוואה מספר פעמים, הן בשפה העברית - אותה הבינה ובה דיברה בחיי היום-היום - והן בשפה המרוקאית.

לטענת הנתבעים, ילדי ונכדי המנוחה מנישואיה השניים היו כל חייה, הם ביקרו אותה והתארחו בביתה מידי שבת באופן קבוע והקשרים איתם היו רציפים וטובים והסבו לה נחת. לעומת זאת, קשריה של המנוחה עם שני ילדיה מנישואיה הראשונים היו רופפים, לא יציבים ולא קבועים; התובע נהג לבקר את המנוחה פעם בשנתיים או שלוש והמנוחה לא אהבה אותו, לא סמכה עליו וחששה מפניו. המנוחה היתה מודעת למצבו הנפשי של התובע ולסיפוריו חסרי ההיגיון, היא לא התעניינה בו ולא שיתפה אותו בשגרת חייה ואף ביקשה מהנתבעים להיזהר מפניו. התובע אף לא הגיע לנחם את המנוחה במות בעלה בדצמבר 2005, עובדה אשר הכעיסה מאד את המנוחה, ואף לא ביקר אצלה או פגש אותה משך כשנה וחצי טרם מותה.

הנתבעים טוענים כי לא הסתירו את דבר קיומה של הצוואה, ההיפך הוא הנכון: הם הודיעו ומסרו לתובע את הצוואה כך שדבר קיומה ותוכנה היה ידוע לו עוד טרם הגשת התביעה למתן צו קיום צוואה. לדבריהם, בסוף שבעת ימי האבל התכנסו כל האחים על מנת לדון בענייני הירושה, זאת עפ"י דרישת התובע. הצוואה נמסרה לידי התובע, הוא עיין בה, הבין את תוכנה, ומשהתברר לו כי רצון המנוחה היה שלא יקבל דבר, הניח את הצוואה על השולחן ועזב את המקום.

לטענת הנתבעים, עו"ד מטעם התובע אף יצר קשר עם הנתבע 1 ימים ספורים לאחר הגשת התביעה למתן צו קיום צוואה, ביקש עותק של הצוואה והתעניין האם הוגשה תביעה למתן צו קיום צוואה. לאחר מכן יצר אותו עו"ד קשר גם עם ב"כ הנתבעים , אשר יידע אותו בדבר הגשת התביעה למתן צו קיום צוואה ואמר לו כי אם בכוונתו להגיש התנגדות לצוואה עליו לעשות זאת בשלב זה.  כמו כן, דבר הגשתה של התביעה למתן צו קיום צוואה פורסם כנדרש בתקנות.

המועד הנכון להעלאת טענות התנגדות לצו ירושה או לצו קיום צוואה הוא בהזדמנות הראשונה ולתובע ניתנה הזדמנות זו כאשר נאמר לו שהוגשה תביעה למתן צו קיום צוואה, אך הוא העדיף להשתהות והסבריו לשיהוי זה הינם שקריים.

לפיכך, ולאור כל האמור, טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה.

רקע דיוני